<h1>ארחות חיים דין שלוח הקן סימן א'</h1>
<h2>דף קטו.</h2>
הלוקח אם על הבנים ושחטן הבשר מותר באכילה ולוקה על שחיטת האם. וכן אם (מותר) [מתה] קודם שישלחנה או שפרחה מתחת ידו או שחטפה אחר ושלחה שלא מדעתו לוקה עד שישלח מדעתו קצץ אגפיה עד שלא תעוף ושלחה מכין אותו מכת מרדות ומשהין אותה אצלו עד שיגדלו כנפיה וישלחנה. ואם מתה קודם לכן או שפרחה לוקה.
<h2>דף קלח:</h2>
טעם המצוה הזאת לאותו ואת בנו כתב ר' אב"ע ז"ל המצוה הזאת מבוארת מן אותו ואת בנו כי הטעם בשניהם לבלתי היות (לו) [לנו] לב אכזרי ולא נרחם. או טעמו שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע"פ שהתירה שחיטה במין ההוא. והנה ההורג האם על הבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא. ומה שאמרו ז"ל (ברכות פ"ה מ"ג) האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו מפני שעשה מדותיו של הב"ה רחמים ואינן אלא גזירות כך הוא שאין התועלת במצוה להב"ה בעצמו ית' אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו מדה מגונה או אמונה רעה או לזכור הנסים והנפלאות לדעת את י"י. וכן לשון האגדה בילמדנו [בפרשה זאת החיה] וכי מה איכפת (להו) [ליה] להב"ה בין שוחט בהמה ואוכל או עוקר ואוכל כלום אתה מועילו או מזיקו ומה איכפת לו בין אוכל (נבלות או טרפות) [טהורות לאוכל טמאות אם חכמת חכמת לך] הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהן הבריות שנאמר (תהלים י"ח ל"א) [כל] אמרת י"י צרופה. הנה מפורש בכאן שבאו לומר שאין התועלת לו ית' [שיצטרך לאורה] כמחושב מן המנורה ושיצטרך למאכל הקרבנות וריח הקטרת. אין התועלת אלא לנו כן המצוה הזאת להדריכנו במדת רחמים וכן אמרה תורה (דברים י' י"ב) לטוב לך. וכן אמר אליהו (איוב ל"ה ו' ז') (אם צדקת מה תפעל בו) [אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו. אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח] והר' אהרן הלוי ז"ל בשם ר' פנחס הלוי ז"ל כתב דטעם הקן צפור לקיים השגחת השם ית' בשאר המינים מיניית לא פרטית אבל באדם לבדו פרטית שנאמר עיניו על כל דרכי איש. וטעם אותו ואת בנו להודיענו דעת זו והרבה מצות הן להודיע דעות אמתיות בענין. שבת בחדוש העולם וטעם מעקה להודיענו כי האדם ראוי להשמר מן המקרים ואח"כ ישיב אל לבו כי יעשה מה שבידו לעשות ואחר זה הדבר הוא ברשות בוראו ולא לאדם דרכו ובענין זה נתנה רשות לרופא לרפאות כענין שהבריא צריך למזונות. והעוסק בתורה ישיג האמתיות בלי שיבא בדרכי החקירה שהם דרכים נסתרים ובהם מכשולות רבים כי גבהו דרכי השם מדרכנו ע"כ.
ומצוה זו אינה נוהגת אלא בעוף טהור שאינו מזומן כגון יוני שובך ויוני עליה ועופות שקננו בפרדס שנאמר כי יקרא אבל המזומן אינו חייב לשלח כגון אוזין ותרנגולין שקננו בבית וכן אם היו האפרוחין מפריחין שאינן צריכין לאמן אינו חייב לשלח וכן אם הביצים מוזרות או שהיו האפרוחים טרפה אינו חייב לשלח. זכר הרובץ על הקן פטור מלשלח וכן עוף טמא הרובץ על ביצי טהור או עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח.
<h2>דף קמ:</h2>
היתה רובצת על ביצים טהורים אע"פ שאינן ממינה חייב לשלח. ואם לא שלח אינו לוקה. היתה האם טרפה חייב לשלח. היתה האם מעופפת אם אין (ב)כנפיה נוגעות בהן או שהיתה בצדן וכנפיה נוגעות בהן פטור מלשלח. היתה על שני בדי אילן והקן ביניהם רואין כל שאלו ינטלו הבדים תפול על הקן חייב לשלח.
היתה רובצת על אפרוח או על ביצה אחת חייב לשלח. מצא הקן על המים או על בעלי חיים חייב לשלח לא נאמר [אפרוחים או ביצים ולא נאמר] בכל עץ או על הארץ אלא דבר הכתוב בהווה. ואפלו לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהן לפיכך אם היתה רובצת על האפרוחים או על הביצים בעלייתו או בשובכו אינן מזומנין ולא קנתה לו חצרו כשם שאין יכול לזכות בהן (לאחרים) כך לא תזכה לו חצרו בהן ולפיכך חייב לשלח.
<h2>דף קמא.</h2>
הלוקח אם על הבנים ושחטן הבשר מותר באכילה ולוקה על שחיטת האם. וכן אם (מותר) [מתה] קודם שישלחנה או שפרחה מתחת ידו או שחטפה אחר ושלחה שלא מדעתו לוקה עד שישלח מדעתו קצץ אגפיה עד שלא תעוף ושלחה מכין אותו מכת מרדות ומשהין אותה אצלו עד שיגדלו כנפיה וישלחנה. ואם מתה קודם לכן או שפרחה לוקה.
<h2>דף קמא:</h2>
וכיצד משלחין האם. לוקחה בכנפיה ומפריחה וכן נמי פסק הרי"ף ז"ל. שלחה וחזרה אפילו ארבעה או ה' פעמים חייב. ולא יטול את האם וישלח את הבנים שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. לקח הבנים והחזירן לקן ואח"כ חזרה האם עליהם פטור מלשלח. לקח האם ושלחה ואח"כ צד אותה מותר.
